זילות השפה העברית
----------------------
ביזוי הלשון העברית נסק לממדי מגיפה, שאזרחים מכל שכבות הציבור נגועים בה ללא הבדל השכלה, מעמד, מקצוע, מנת משכל, מוצא ומגדר.
הלשון המדוברת הולכת ומתדרדרת לעגה דמוית-עברית משובשת, חבולה, המונית ועילגת, שמתנתקת בעקביות מהמקור העברי התקין. משבשי הלשון מתרצים את שגיאותיהם בכך ששפות משתנות מעצם טבען. אלא שנגע שיבושי הלשון נובע בעצם מבורות לשונית ולא מתהליך של התפתחות השפה. שהרי, העגה ההמונית שמשתרשת בציבוריות הישראלית על כל רבדיה, עד כדי כך שהיא הולכת ומאבדת את הזיקה לשפת האם, מחליפה למעשה את השפה התקנית בתוהו ובוהו לשוני. התפתחותה של שפה, בהתאם לתמורות הזמן, אמורה לנבוע מתוך בסיס איתן של ידענות ולא מתוך נבערות. שכן, כל שינוי לשוני, תרבותי וחברתי, המתבסס על יסודות מעורערים של המוניות נבערת, יוביל בהכרח לניוונה התרבותי של החברה.
זילות הלשון משקפת למעשה זילות הזולת, זילות התרבות, זילות דרך ארץ, זילות ההשכלה, זילות המוסר, זילות החי, הצומח והדומם. שהייה קצרת מועד ברחובות ערינו מקנה פרק מאלף בהפקרות השוררת במרחב הציבורי, שהפך לתוהו ובוהו של בריונות, זלזול בזולת, התעלמות מוחלטת מכללים בסיסיים של דרך ארץ, רמיסת החוק והשחתת הסביבה הטבעית.
דעיכת השפה היא תסמין מובהק של ליקוי המאורות התרבותי, שמאיים על הישרדותה של החברה הישראלית לאורך זמן. האוזן אכן מתקשה להתמודד עם נגע שיבושי הלשון הצורמים בעילגותם הפרימיטיבית, שהשתרשו כנכסי צאן ברזל של סילוף לשוני.
עבודת הקודש של אליעזר בן יהודה אומנם יורדת לטמיון, והגיעה העת לקומם את העברית מתוך חורבותיה, כאבן יסוד חיונית בתהליך שיקום תרבותי מקיף. שהרי הציבור הרחב לוקה לא רק בבורות תהומית בכללי הדקדוק של הלשון העברית אלא גם אוצר המילים שלו הצטמק לדלות לשונית מחפירה.
ניתן היה לצפות מאישי ציבור, אנשי תקשורת, חברי אקדמיה, הוגי דיעות, משפטנים, יוצרים ומשכילים למיניהם שירוממו את כבודה של השפה העברית למעמדה הראוי כצופן הלשוני העליון לאוצרות הרוח של עם ישראל לדורותיו, אך במקום זאת, רמי המעלה עצמם מאמצים את העגה החבולה, הרצוצה והעילגת של העדר הנבער.
נבחרי ציבור, אישי תרבות, ידועני תקשורת וכיו"ב אכן זקוקים בדחיפות לעבור סדנת חירום להכרת הלשון העברית, על מנת שישמשו מגדלור של אוריינות לשונית לציבור הרחב במסגרת ייזומו של מהלך לאומי להצלת השפה העברית.
להלן מספר דוגמאות לשיבושי לשון נפוצים:
----------------------------------------
בתהליך קעקוע השפה, הטיית ההווה של פעלים מגזרת נחי ל"ה, בניין נפעל, יחיד, הפכה להיות זן נכחד.
למשל:
"כרגע נראה לי" - כאשר "נראה" נהגה באופן משובש עם קמץ תחת האות א' במקום סגול, דהיינו, משתמשים בפעל תוך התייחסות להווה אך הוגים אותו בנטיית העבר שלו. כלומר, הוגים באופן משובש: NirAh במקום ההגייה הנכונה: NirEh .
אותו שיבוש נפוץ גם בשאר התייחסויות ההווה של גזרת נחי לי"ה, בניין נפעל, יחיד, שכולן נהגות בהטיות העבר. למעשה, אין יותר הטיות הווה.
כדלהלן:
"אני נהנה" - המילה "נהנה" נהגית באופן משובש: NeHeNah במקום ההגייה הנכונה: NeHeNeh .
"הבניין הולך ונבנה" - "נבנה" נהגה באופן משובש: NivNah במקום ההגייה הנכונה: NivNeh.
"הדבר נעשה כעת" - "נעשה" נהגה באופן משובש: Na'A'Sah במקום ההגייה הנכונה: Na'A'Seh.
וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
השיבוש: "אני יוכל, אני יסתכל, אני יעבוד"
במקום ההגייה הנכונה: אני אוכל, אני אסתכל, אני אעבוד,
וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
השיבוש בשורשים הנמנים בד בבד הן עם גזרת נחי פ"י והן עם גזרת נחי ל"ה, בנין פעל, זמן עתיד, כדלהלן:
"תירה, יירה, נירה" נהגים באופן משובש: TiRah, YiRah, NiRah במקום ההגייה הנכונה: TiReh, YiReh, NiReh, וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
השיבוש: "ברת קיימא, ברת מזל, ברת סמכא" במקום ההגייה הנכונה: בת קיימא, בת מזל, בת סמכא, וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
השיבוש: "הוא נמצא שמה" - הוגים באופן משובש: "שמה" במקום ההגייה הנכונה: שם.
-----------------------------------------------------
השיבוש הנפוץ ביידוע סמיכות: "הבית ספר, העורך דין, היוזמת שיקום"
במקום ההגייה הנכונה: בית הספר, עורך הדין, יוזמת השיקום,
וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
"יכלתי, יכלת, יכל" - נהגים באופן משובש: YaChalTi, YaChalTa, YaChal
במקום ההגייה הנכונה: YaCholTi, YaCholTa, YaChol.
-----------------------------------------------------
השיבוש בנחי ל"א, בנין פיעל, זמן עבר, גופים ראשון ושני, כדלהלן: "מיליתי, קיניתי, ריפיתי", דהיינו, MiLiTi, KiNiTi, RiPiTi במקום ההגייה הנכונה: מילאתי, קינאתי, ריפאתי, דהיינו, MiLeTi, KiNeTi, RiPeTi.
וכן השיבוש בגוף נסתר באותו בניין וזמן, כדלהלן:
"מילא" נהגה באופן משובש: MiLa במקום ההגייה הנכונה: MiLe,
וכן הלאה...
----------------------------------------------------
השיבוש בנחי ל"א, בניין פעל (PuAl), זמן הווה, יחיד, כדלהלן:
"ממולא" - נהגה באופן משובש: MeMuLe במקום ההגייה הנכונה: MeMuLa,
וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
"גאווה, ראווה, טענה" - נהגים באופן משובש: Ge'A'Vah, Re'A'Vah, Te'A'Nah
במקום ההגייה הנכונה: Ga'A'Vah, Ra'A'Vah, Ta'A'Nah,
וכן הלאה...
-----------------------------------------------------
השיבוש בפעלים מגזרת חסרי פ"נ וחסרי פ"י, בניין הפעיל, זמן הווה, כדלהלן:
"מכיר את השפה" - "מכיר" נהגה באופן משובש: MeKir במקום ההגייה הנכונה: MaKir
כמו כן: "מגיש, מפיל, מסיע" נהגים באופן משובש: MeGish, MePil, MeSiA
במקום ההגייה הנכונה: MaGish, MaPil, MaSiA, וכן הלאה...
----------------------------------------------------------
הבלבול הנפוץ בין המילה "וידוא" לבין המילה "וידוי".
המילה "וידוא", משורש ו-ד-א, שמשמעותה: אימות, בדיקת וודאות, בירור נכונותו של עניין, נהגית באופן משובש: וידוי, משורש ו-ד-ה, שמשמעותו: הודאה, התוודות, גילוי צפונות לב.
כך גם שם הפעל "לוודא", שמשמעותו: לאמת, נהגה באופן משובש: לוודות, שמשמעותו: לגרום לאדם להתוודות.
-------------------------------------------------------
הבלבול הנפוץ בין הפעלים נוכח (NoCheAch) ונוכח (NoChaCh).
הפעל נוכח (NoCheAch) נגזר משורש נ-כ-ח בבניין קל (PaAl), ופירושו להימצא במקום.
הטיותיו:
עבר:
NaChachTi, NaChachTa, NaChacht, NaChach, NaCheCha, NaChachNu...
הווה: NoCheAch, NoChaChat, NoCheChim, NoCheChot.
עתיד:
EnKach, TinKach, TinKeChi, InKach, TinKach, NinKach...
לעומת זאת, הפעל נוכח (NoChaCh) נגזר משורש י-כ-ח בבניין נפעל, ופירושו משתכנע בנכונות הדבר (נוכח לדעת).
הטיותיו:
עבר:
NoChachTi, NoChachTa, NoChacht, NoChach, NoCheCha, NoChachNu...
הווה: NoChach, NoChaChat, NochaChim, NoChaChot.
עתיד:
IVaChaCh (EVaChach), TiVaChach, TiVaCheChi, IVaChach, TiVaChach, NiVaChach...
-------------------------------------------------------
הבלבול הנפוץ בין הפעל "שכר" לפעל "השכיר".
הפעל "שכר" פירושו קיבל נכס בחוזה שכירות מבעל הנכס, דהיינו שכר את הנכס. הפעל "השכיר" פירושו נתן נכס בחוזה שכירות לדייר, דהיינו השכיר את הנכס. כך שלעיתים קרובות נשמע המשפט המשובש: "הדייר השכיר מבעל הנכס את הדירה", אך יש לומר: "הדייר שכר מבעל הנכס את הדירה". שהרי, בעל הנכס הוא זה שהשכיר את הדירה לדייר, ואילו הדייר הוא זה ששכר את הדירה מבעל הנכס.
על פי אותו כלל דקדוקי קיים בלבול דומה גם בין הפעלים: "לווה"-"הלווה", "שאל"-"השאיל", "עבט"-"העביט".
-------------------------------------------------------
השיבושים השיטתיים בהגיית המספרים, שכבר נדונו רבות אך ללא הועיל.
-------------------------------------------------------
כאמור, זהו רק קצה הקרחון של שיבושי השפה העברית...
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
